התקציר מופיע בתחילת העבודה המחקרית לאחר דף הפתיחה ולפני תוכן העניינים. לרוב, אורך התקציר הוא עד 300 מילים ויש לכתוב אותו רק לאחר השלמת פרק הדיון, כשאנו יודעים לתת תמונה רחבה אודות עבודת התחקיר וממצאיה.
התקציר מיועד להעניק ל"קורא המוגבל בזמן" את היכולת להבין האם לקרוא ולהעמיק בכל העבודה המחקרית וזאת למול כך שלכל קורא יש מטרה להבין האם עבודת המחקר שמולו אכן רלוונטית לו.
תקציר של עבודה מחקרית אמור להכיל את מטרת העבודה המחקרית, באלו כלי מחקר עשו שימוש, מי אוכלוסיית המדגם ומה גודלה, הממצאים העיקריים של המחקר והמסקנות.
ניתן לכתוב את התקציר כתקציר מובנה ולא מובנה. בתקציר המובנה קיימת חלוקה ברורה של חלקי התקציר ובתקציר הלא מובנה יהיו את אותם רכיבים אך בצורה "זורמת" יותר.
טעויות נפוצות בכתיבת התקציר
- כתיבה שעולה על עמוד ומעלה דורשת קיצוץ של משפטים מיותרים.
- תקציר המשמיט פרטים חשובים דוגמת גודל אוכלוסיית המדגם, מאפיינים ייחודיים של האוכלוסייה, שיטות מחקר וממצאים.
- כתיבת תקציר שהוא העתק מדויק של תחילת פרק המבוא.
- התקציר אינו המקום לציין בו אזכורים. אלו שייכים לפרקי המבוא והדיון.
- כתיבת תקציר לא מאוזן שחציו הוא תיאור של השיטה. חלוקת חמשת הפרטים בתקציר צריכים להיות באורך שווה.
